פסק-דין בתיק ת"א 35695-01-10

התובעת, בתו של מר פופאוצן מנולי, קיבלה לידיה שיק משוך על ידי אחותו, המנוחה טרנופולסקי פרידה (להלן: "המנוחה"), על סך של 50,000 ש"ח תאריך פירעון 10.9.08. השיק הופקד על ידי התובעת ביום 10.12.08, אך הוחזר מסיבת "אין כיסוי מספיק". למנוחה ולנתבע היה חשבון בנק משותף אשר ממנו נמשך אותו שיק, כאשר על השיק חתימת הנתבע וכן, חתימתה של המנוחה.

הגם שאין בין הצדדים מחלוקת על עצם מסירת השיק על ידי המנוחה למר פופאוצן ועל כך שהשיק נמסר על ידי מר פופאוצן לבנו של הנתבע, מר מארק טרנופולסקי (להלן: "מארק"), למשמרת, אזי נטושה ביניהם מחלוקת בדבר נסיבות מתן אותו השיק על ידי המנוחה ועוד, חלוקים הצדדים בשאלה האם בעת שנמסר השיק על ידי מר פופאוצן לבתו, התובעת, ידע הוא כי השיק בוטל על ידי הנתבע.

הראיות בתיק

לטענת הנתבע, בתצהירו, בתחילת חודש אוגוסט 2008, בעת שהיתה המנוחה על ערש דווי, ביקשה לרשום שיק לפקודת אחיה, מר פופאוצן. לדברי הנתבע, באותם ימים היתה המנוחה מרותקת למיטתה, במצב קשה מאד, כאובה ונתונה להשפעת תרופות מרדימות ותרופות נוספות אשר השפיעו על תפקודיה הגופניים והשכליים. חרף העובדה שהנתבע נשאל, כבר בדיון בהתנגדות הנתבע בפני כב' הרשם, אודות מסמכים רפואיים שיש בהם כדי לתמוך בטענתו כי המנוחה היתה במצב נפשי ובריאותי קשה במועד בו נמסר השיק למר פופאוצן, אזי בשום שלב לא הוצגו מסמכים כלשהם ולא הובאה כל חוות דעת שהיא שיש בה כדי לתמוך בטענה זו.

הנתבע התנגד, לטענתו, לרצון המנוחה לרשום שיק לפקודת מר פופאוצן, בהעדר תמורה או הצדקה לכך, אולם המנוחה נכנסה, לדבריו, למצב נפשי קשה והחלה לבכות ועל מנת להפיס את דעתה, הסכים הנתבע לבקשה ורשם שיק דחוי לתאריך 10.9.08 ע"ס 50,000 ש"ח, כאשר לא נרשם שם על גבי השיק. במעמד מסירת השיק, כך טוען הנתבע, הסביר למר פופאוצן כי ערך את השיק על מנת להקל את סבלה של המנוחה ועל מנת לרומם את מצב רוחה.

לדבריו, סוכם ביניהם כי לאחר מות המנוחה, ישיב מר פופאוצן את השיק לידיו. ביום 25.8.08 נפטרה המנוחה ולדברי הנתבע, כאשר ראה כי מר פופאוצן לא פעל כפי שהוסכם ביניהם, ביטל את השיק בבנק. תצהירו של הנתבע כולל עוד מספר עניינים אשר הינם כולם מפי השמועה (סעיפים 8, 9, ו- 10- זולת הטענה בסעיף 10 כי שם התובעת הוסף שלא בידיעת הנתבע).

בעדותו, הודה הנתבע כי חתימתו מתנוססת על גב השיק ואף הסכים כי ייתכן שחתימת מנוחה נראית גם היא על השיק.

הנתבע טען ביחס לתאריך השיק כי "זה תאריך מאלוהים, כי ידעתי שצריך להיות תאריך על השיק, אני נתתי לו זמן להחזיר את השיק. אין סיבה שכתבתי דווקא את התאריך הזה" (עמ' 5 ש' 28). כאשר נשאל מדוע רשם דווקא את התאריך המדובר, כאשר בדיוק באותו מועד צפויים היו להשתחרר כספים לחשבון הנתבע והמנוחה, טען הנתבע "אני לא יודע איך לענות, אולי בזכרון שלי היה התאריך הזה" (עמ' 6, ש' 3).

עוד מתברר, בעדותו של הנתבע, כי הוראת ביטול השיק לא ניתנה כפי שעולה מדברי הנתבע בתצהירו, לאחר מות המנוחה ולאחר שראה כי מר פופאוצן אינו מחזיר את השיק, אלא היא ניתנה ביום פטירתה של המנוחה ממש.

אשר לדברים שמסר הנתבע לבנו, מארק, טען הנתבע בעדותו, כי רק לאחר שביטל את השיק, סיפר למארק אודות ביטול השיק ובאותו זמן, היה עדיין השיק בידיו של מארק. כאשר נשאל מדוע לא ביקש מבנו למסור לידיו את השיק אשר היה מצוי עוד בידיו של מארק בעת שבוטל, טען "אני לא זוכר טוב תאריכים ופעולות" (עמ' 6, ש' 25).

בתצהירו, טען בנו של הנתבע, מארק, כי כשבוע לאחר שנמסר השיק לידיו של מר פופאוצן, בטרם הגיע מועד פרעונו של השיק, מסר לו מר פופאוצן את השיק וביקשו כי יפקיד בחשבונו האישי. מארק נטל את השיק ושמר אותו בכספת. מספר ימים לאחר מכן, לאחר יום פטירת אימו המנוחה, נודע למארק כי אביו, הנתבע, ביטל את השיק (סעיף 6 לתצהיר) ולכן, הודיע למר פופאוצן כי השיק בוטל ומסר לו אותו בחזרה, כאשר על השיק לא היה רשום לפקודת מי ניתן.

בעדותו, טען מארק כי טרם שפנה אליו מר פופאוצן עם השיק, לא ידע כלל כי אמו המנוחה מסרה למר פופאוצן שיק. מארק מסר כי אביו לא שוחח עימו קודם לכן אודות השיק. בעדותו, סותר מארק את דבריו בסעיף 6 לתצהירו, באומרו כך:

"את השיק קיבלתי ממנולי (מר פופאוצן - ר.ג.מ.) ולכן החזרתי לו. אני הייתי מאד קרוב למנולי, ומאד אהבתי אותו ואם הייתי מחזיר את השיק לאבא, זה לא היה יפה כלפי מנולי, כי אם הייתי מחזיר לאבא, מנולי היה חושב שעשינו מהלך בינינו, אבא ואני. אני לא ידעתי שהשיק בוטל. לא ידעתי על הכוונה לבטל את השיק. אני נתתי לו את השיק וביקשתי ממנו שיחזיר את זה לאבא. אם אני הייתי מחזיר אותו זה לא היה יפה כלפי מנולי, כך אני חשבתי" (ההדגשות אינן במקור - ר.ג.מ.)

(עמ' 8 ש' 26).

כאשר נשאל מדוע לא אמר את הדברים הללו בתצהירו, השיב מארק כי לא נשאל (עמ' 9 ש' 2).

לטענת מר פופאוצן, החזיק בעבר חשבון בנק משותף עם אחותו, המנוחה, אולם בסמוך לתחילת שנת 2003 הועבר החשבון על שם המנוחה בלבד. בתצהירו, נכתב כי חלק מכספו של מר פופאוצן נותר בחשבון, אולם בעדותו הבהיר, מיד כשנשאל, כי האמור בתצהיר אינו נכון וכי בחשבון לא נותרו כספים שלו (עמ' 10, ש' 1-6). עוד נכתב בתצהיר כי למנוחה היה חוב כלפי מר פופאוצן אולם לא ניתן כל פירוט. מר פופאוצן הבהיר בהמשך עדותו, כי בשנת 2003 מסר למנוחה, אחותו, לשמור עבורו על סך של 25,000 ש"ח מאחר שחלה ועבר להתגורר אצל בתו. לדבריו, לבקשת המנוחה, לא דיברו על אותו סכום עם הנתבע (עמ' 10 ש' 25).

מספר חודשים קודם לפטירת המנוחה, פנתה היא אל מר פופאוצן באומרה כי מבקשת היא למסור לו 50,000 ש"ח, סכום הכולל גם את כספו המצוי בידיה. מר פופאוצן הודה כי בחודש אוגוסט 2008 התקשר אליו הנתבע ואמר לו כי המנוחה עומדת למסור לו שיק על סך של 50,000 ש"ח, אולם הוא מתנגד (סעיף 8 לתצהיר וכן עמ' 10 ש' 9-16). יום-יומיים לאחר מכן, מסרה המנוחה את השיק לידי מר פופאוצן. במעמד מסירת השיק, אמר מר פופאוצן  למנוחה כי אינו רוצה לגזול כסף ממשפחתה, אך היא השיבה כי יש למשפחתה די וטענה כי הנתבע מודע לכך. ואכן, מאוחר יותר הגיע הנתבע ולבקשת המנוחה, חתם על גב השיק.

תאריך הפירעון היה 10.9.08 והנתבע הסביר למר פופאוצן כי הכסף סגור בתוכנית חשבון אשר עתידה להיפתח במועד האמור ולכן ניתן השיק לאותו מועד. מר פופאוצן טען כי המנוחה היתה רגועה, עניינית ובדעה צלולה. מר פופאוצן אישר כי הנתבע אמר לו באותה שיחה טלפונית, קודם לקבלת השיק, כי יציגו הצגה בפני המנוחה וכי לאחר מכן יחזיר לו מר פופאוצן את השיק, אולם מר פופאוצן סירב לכך. לדבריו, חרף העובדה שקודם למועד מסירת השיק, אמר לו הנתבע כי הוא מתנגד לכך, אזי מאחר שהנתבע חתם על השיק בפניו ולאור דבריה של המנוחה כי שוחחה עם הנתבע, הבין כי הנתבע והמנוחה הסכימו על כך (עמ' 12 ש' 4 ועמ' 14 ש' 12).

אשר לנסיבות קבלת השיק בחזרה ממארק, טען מר פופאוצן כי בעת שמסר לידיו את השיק בחזרה, אמר לו מארק כי אביו אינו מתכוון לשלם את סכום השיק ועל כן הוא מוזמן לעשות בשיק מה שהוא רוצה (עמ' 13 ש' 10). מר פופאוצן עמד על כך שלא ידע כי השיק בוטל עד לרגע בו בתו אמרה לו שהשיק סורב בהעדר כיסוי (עמ' 14 ש' 24). הוא היה מודע לכך שהנתבע מסרב לשלם לו את סכום השיק, אך לא ידע כי ביטל אותו (עמ' 15 ש' 26).